Travel Light

על הקשר בין היאחזות, שחרור והטיול הגדול.

כשיצאתי לטיול שלי אחרי הצבא בהודו, לקחתי איתי הרבה דברים. לא ידעתי למה לצפות אז ארזתי כל מה שנראה לי, כל דבר שיגרום לי להרגיש "בבית" – לקחתי אפילו נעלי עקב. שיהיה מבחר, שיהיו אופציות, שיהיה בתיק – לכל מקרה שלא יהיה. באותו זמן, נפרדתי מהאהבה הראשונה שלי והייתי שבורת לב, ההתרגשות והציפייה לקראת הטיול נקברו תחת תחושה מעיקה של עצבות ופחד מהלא נודע. וכך, הגעתי להודו – ארץ החופש והבלגאן, הריחות והצבעים ו-וואלה, לא נהניתי. הייתי עסוקה כל הזמן בלחפש איך להתקשר הביתה, לחשוב על מה שקורה בארץ ולשמור בכל דרך על הקשר הקלוש עם האקס. הייתי עסוקה כל כך בשברון הלב שלי, שבכלל לא קלטתי באיזה מקום מדהים אני נמצאת, כמעט חזרתי לארץ באיזשהו שלב. ואם כל זה לא מספיק, התיק הגדול שעליי וכל החפצים שבתוכו, שהיו אמורים לגרום לי להרגיש טוב יותר, רק הגבילו אותי והכבידו עליי. חודשיים שלמים הסתובבתי כמו צב, עם בית על הגב, רוטנת, מכווצת בוכיה וכעוסה.


היאחזות

בכתובי היוגה ישנם 8 עקרונות שבהם יש לדבוק כדי להשתחרר מסבל ולהגיע להארה.

בהם תרגול תנוחות יוגה ומדיטציה, וגם עקרונות שמיועדים ליחסים שבין אדם לעצמו ובין אדם לחברו.

אחד מהם הוא עקרון אי ההיאחזות – Non Attachment, ובסנסקריט :אפריגרהה.

היאחזות היא אחת הנטיות הטבעיות שלנו כבני אדם, פשוט קשה לנו לשחרר.

קשה לשכוח עוול שמישהו עשה לנו, לזרוק חפצים שקנינו במיטב כספנו או להיפרד מרעיונות ואמונות שיש לנו, אפילו כשהם כבר לא משרתים אותנו. קשה לנו לקום וללכת מעבודה או מערכת יחסים שכבר לא עושה לנו טוב, הרבה יותר קל להאמין שהאושר שלנו תלוי במישהו או במשהו שהם חיצוניים לנו. ושאם מאיזושהי סיבה הם לא יהיו חלק מחיינו – נהיה בתחושה של חוסר, של אי שקט, של חוסר בטחון והזדקקות. קל מאוד לבלבל אהבה עם היאחזות, אבל האמת היא שהרבה יותר קל לאהוב בלי להיאחז.

בתכל'ס, המשמעות היא להיות תלויים בדבר. אז אנחנו נאחזים באנשים ובמקום שלהם בחיים שלנו, במה שאנחנו חושבים עליהם והם לכאורה עלינו, בחפצים שיש להם משמעות עבורנו או עבור החברה, בזיכרונות וחוויות טובות או רעות, בציפיות שלנו מעצמנו ומהעולם, בדעות פוליטיות, ואפילו... בחיים עצמם.


שחרור

עיקרון אי ההיאחזות מנחה אותנו להרפות קצת, להפסיק להגדיר את עצמנו ואת האושר שלנו על ידי מה ש"יש" לנו, על ידי העקרונות שאנחנו שומרים עליהם בקנאות, על ידי חוויות ש"צברנו" או על ידי חברים, ילדים, בני זוג, שהם כביכול "שלנו". ולהרפות זה לא אומר לוותר על הדברים. הרפיה משמעה ויתור על המאבק שבהם.

אי היאחזות זה מצב של אמון מלא שהכל באמת בסדר, גם כשדברים לא מסתדרים בדיוק כפי שתכננו. כשאנחנו נתקעים על רעיון או אמונה שדברים חייבים להתקיים בדרך מסוימת אנחנו מפספסים את הרגע עצמו, את מה שקורה כאן ועכשיו. בתרגול תנוחות היוגה, הגמישות שמתפתחת לא מתבטאת רק בשרירים ובמפרקים, יש לנו הזדמנות לתרגל את גמישות התודעה, למשל, להתבונן בהתנהגות שלנו כשאנחנו נתקלים בתנוחות שמאתגרות אותנו, במצב שבו אנחנו יכולים למצוא את עצמנו מתמודדים עם תחושת אי נוחות או אפילו כאב או סבל. זוהי אחת הנקודות בהן עקרון אי ההיאחזות מתבטא בתרגול הפיזי שלנו – ללמוד לא להתעקש על תנוחות שאינן מתאימות לנו, למצוא וריאציות אחרות (בשיתוף עם המורה כמובן) או אולי אפילו לשחרר אותן לגמרי. ייתכן שתנוחה שפעם התאימה לנו, היום כבר לא מתאימה, הגוף והתודעה שלנו משתנים כל הזמן וחלק מהתרגול הוא הקשבה מלאה לגוף וזרימה עם השינויים שהוא מבקש בכל פעם מחדש.


ובחזרה להודו



אחרי שיחה קשה וכואבת, ניתקתי את הקשר עם החבר לשעבר, ובאותו שבוע כבר שלחתי הביתה בחבילה גדולה את רוב הדברים שהיו בתיק ונשארתי עם חפצים בסיסיים בלבד – כמה בגדים קלילים, מוצרי היגיינה ונעליים נוחות. כבר מאותו רגע אפשר היה להרגיש את השינוי – רק אז הגעתי להודו באמת. רק אז יכולתי להתחיל ליהנות מהדרך ולהיפתח לכל מה שיש לארץ המדהימה הזאת להציע. עכשיו, שום דבר כבר לא הכביד לי על הגב.

הטיול התארך הרבה מעבר למתוכנן. התאהבתי, והודו אהבה אותי בחזרה. מרגע שהרשיתי לעצמי לשחרר ולהיות נוכחת – כל הקסמים קרו. החופש היה מוחלט וממכר. למדתי המון עליי ועל העולם, שיעורים יומיומיים באושר ופשטות, הלב התאחה ונפתח מחדש.

הזרימה הטבעית שהתחילה ממש שם, ממשיכה ומלווה אותי גם היום.


הנגבה 7 גבעתיים